שיירה של קייטנים נרגשים החלה לנוע לפי ההוראות לקראת האוטובוס שחנה ברחוב הסמוך (שוב לחצות את הכביש J). בינתיים שמש נעימה ומלטפת בקרירות כוסתה בעננים, והתחיל טפטוף מתגבר. ליד האוטובוס מצאנו את ברנדה ממתינה לנו, מעשנת במרץ. אישה גאלית אמיתית J - בלונדינית עם עיני תכלת גדולות ומלאות הבעה, ג'דאית שופעת בטייץ וחולצות היפר נשיות, עם סיגריה נצחית ביד שניצתת בכל דקה פנויה. ברגעים הראשונים לא כל כך הבנו מה תפקידה בכוח. אני העליתי בדעתי השערה שהיא אולי רכזת או אשת ארגון יותר בכירה מהילדונת התוססת. אבל ברגע שראשוני הקייטנים התקרבו לאוטובוס עם המזוודות, והיא כיבתה את הסיגריה והתחילה להעמיס אותן באנרגטיות אל תוך תאי המטען כאילו היו קופסאות נעליים ריקות, הבנתי שלא יכולתי לטעות יותר, ושמדובר פה במופע פמיניסטי הלכה למעשה מהזן שטרם חזיתי. ברנדה סידרה את התיקים בזריזות ויעילות מדהימה, הודפת כל ניסיון מצד הג'נטלמנים שבחבורה להניח את תיקם באופן עצמאי (ולהפריע לסדר שלה J), ותוך כמה דקות ספורות יצאנו לדרך כשהיא מנצחת על ההגה, וגורמת לי לברך על ההחלטה הטובה השניה – לקחת את הטור הזה במקום רכב שכור.
ג'נה, ישובה לצידה, החלה גוערת במארק המאחר, והבהירה שלהבא כל מי שיאחר בקייטנה שלה, ייאלץ לרקוד riverdance מושלם אל מול דלתות סגורות של אוטובוס, עד שחבר המושבעים מבפנים יתרצה ויסכים שהביצוע היה מספק. מייד אחר כך ערכה לנו קורס מבוא מזורז לאירלנד המדוברת, והבהירה שיש כמה דברים שטועים לחשוב לגביהם באירלנד שלמעשה אינם. וכך, בעוד הווישרים של ברנדה עובדים שעות נוספות, היא בישרה שדבר ראשון שעלינו לדעת זה שבאירלנד אין גשם! אין! לתופעה שאנחנו חווים כגשם מדי פעם קוראיםliquid sunshine , ויש להתייחס אליה כמו אל שפעת שהתרופה לה Irish coffee, זה עם הויסקי. ואפרופו ויסקי, כך ג'נה, דבר נוסף חשוב שנדע הוא שבאירלנד אין דבר כזה .hangover באירלנד אנשים לא משתכרים – תופס אותם הKrogak (תהיתי אם יש קשר לקרוגק הזה, אך לבסוף לא זכרתי לשאול, אולי בהמשך).
אחר כך ערכנו היכרות קצרה וכל אחד הציג את עצמו – מיהו, מהיכן, לשם מה הגיע ומהו הsuper-power שלו. כך גילינו שמדובר בחבורה הטרוגנית ומרתקת למדי של אנשים, שרובה המכריע מגיע מאוסטרליה (עוד מבטא לא מובן על הראש המוצף שלי J), אשר ג'נה הייתה נחושה להפוך למשפחה אחת גדולה ומאושרת. כך גם למדנו שאספרנזה ומריה הן אם ובת ממכסיקו שבאו לטייל לפני שמריה תתחיל את לימודי האפייה בלונדון לאחר שסיימה עריכת דין במכיקו סיטי, שקורי האוסטרלי (קיוט אס בריאות הורס) הוא עוזר וטרינר/ דנטיסט בחוות התנינים, שלינדזי הקנדית, Girly girl ג'ינג'ית עם שורשים איריים ככל הנראה, היא טכנאית מטוסים. מארק, שהסתבר כמהנדס מחשבים באחד הבנקים בציריך, הסביר את האיחור שלו בכך שניסה את הסופר פאוורס שלו על המלצרית המנומנמת בבית הקפה בו הוא ביקש לשים ווי על האייטם Irish breakfast, והוא ביקש את סליחת הקהל שלקח לה כל כך הרבה זמן. ג'נה מייד הסבירה שיש עוד דבר שעלינו לדעת והוא שיש Irish time, שיש לו לוח זמנים וקצב משלו, ודבר ביקום, כולל פצצת אטום, לא יוכל להאיץ אותו. אחחח, ג'נה ג'נה. אילו ידעת על הזמן הישראלי בכלל, ועל זמן מדבר בפרט... בכלופן, חייכתי בליבי על נקודת הדמיון הזו. כשהגיע תורי להציג את עצמי גיליתי שג'יימי, אלמנה מאריזונה והמבוגרת שבחבורה הישובה לצידי, ישנה שנת ישרים, כשהיא נוטה לכיוון הכתף שלי עם חרחור חרישי ("Did I snore?" היא שאלה אותי אחר כך במבטא דרומי טיפוסי, היחידי שיכולתי להתמודד איתו באופן מיידי, וכשהשבתי לה במ'פתום, היא הביטה לי עמוק בלבן של העיניים ושאלה במבטא ומבע לגמרי פרמאונט פיקצ'רס "!?Are you llying to me, ggggirl", ומייד אחר כך אימצה אותי באופן רשמי). בזכותה נדחתה הצגתנו למועד מאוחר יותר, מה שנתן לי עוד זמן מה להישאר באלמוניות מבורכת.
בינתיים, האוטובוס התקדם לו לכיוון אתרים שחברות תיירות מוכרחות להכליל כי בשביל זה קיימים התיירים – לפרנס אתרי תיירות. שני אתרים כאלה היו לפנינו לפני שנגיע ל Killarney שבקרי – Rock of Cashel ואחוזת Blarney.
וכעת רגע של פינת ביקורת אתרים:
Rock of Cashel: חברים! אם זמנכם בידכם, ואתם מתלבטים אם לנסוע או לאו - אתם בהחלט יכולים לדלג על אתר החובה הזה באירלנד ולהסתפק בתמונות שבבלוג הזה או בגוגל. בחיי שזה לא נראה הרבה יותר טוב במציאות. טוב, אם אתם מוכרחים לבדוק בעצמכם – סעו לשם. אבל זיכרו ש'אמרתי לכם', כן? Cashel היא עיירת איכרים קטנטונת, אכן חביבה למדי ומוקפת ירוק, עם חנות מוצרי צמר, המבצר המדובר, וכמה בתי קפה במחירים תיירותיים ביותר. זהו. ככל שמתעמקים באירלנד מבינים שהקונסטלציה הזו חוזרת על עצמה בעוד מקומות, כך שאין מה לדאוג – לאן שלא תגיעו, יהיה זה לרוב מוקף ירוק וחביב למדי! J אם בכל זאת חפצה נפשכם לסייר במבצר כלשהו (יש בלי סוף, כמו הכבשים) אז נו, טוב, סעו לBlarney J.
Blarney: תעשיית התיירות במיטבה. התירוץ להביא דווקא לשם את התיירים הוא שיש לנשק את אבן המבצר שעל הגג במן כיפוף לאחור אקרובטי כשחצי גוף מתנוסס מעל פיר בגובה של כ 20 מטר. למזל, אלא מה?! J ג'נה, המשווקת הרשמית של המסלול, תיארה בפרוטרוט את שלבי פיתוח המקום, החל מזמנים בהם אנשים חטפו ורטיגו ואיכשהו נפלו למטה אל גורלם, וכלה בזמננו אנו שבהם הוצבו במקום רשת בטחון ואיש שכל תפקידו 'לכופף' את התיירים ולוודא שהם שבים לבסיס ללא פגע, כי אחרי הכל מוות של תייר זה המון paper work מעצבנת, נימקה. העליה אל הגג הזה היא במדרגות ספירליות הולכות ומצרות, ועד שלא מגיעים ליעד כבר אין לסגת או להתחרט . אחר כך צלם מטעם יתעד אתכם ברגע התמסרות לשעשועי התעשייה, ותמורת אי אלו יורואים תקבלו את עצמכם למטה בקיוסק ברגעים די מביכים של חייכם, Oh yeee... האתר עצמו בהחלט נחמד, מוקף גנים, חורשות, דשא אינסופי ומיני הפתעות חביבות הפזורות בשטח. הנוף שמשתרע מגג המבצר מרגש ונעים לעין, האחוזה של Blarney שעדיין פעילה די מרשימה. אם לדרג את האתר בסקלה מאחד עד עשר, האתר הזה יקבל בין 6 ל7. כלומר, אם זה בדרך – שווה לקפוץ, אבל לא הייתי טורחת במיוחד. (והתשובה היא - לא. לא נישקתי J)
לפנות ערב הגענו לKillarney, שם התחלתי להרגיש לראשונה כמה מעט זמן עומד לרשותי, וכמה מה שאני עוברת בטיול הזה הוא בחטף. העיירה אכן חביבה ומתוקה כפי שהבטיחו במקומות שונים ברשת, אבל השוס הגדול הוא כמובן הפארק שלצידה. בזמן שג'נה גרפה את החבר'ס הצעירים ללכת לשמוע איזה אשמאי אירי שיכור (סליחה, אכול קרוגק) המתפקד על לתקן מספר סיפורים, והזהירה שהולכים לשמוע reeeaaally dirty stuff, בחרתי לא לבדוק עד כמה זה באמת dirty (סמכתי על השובבה הזו שאם היא אומרת, אז יהיה זה הרבה יותר גרוע) ובמקום זה יצאתי לסרוק את הטבע הפראי כל עוד אור יום לא נמוג לגמרי. הפארק התברר כעצום מימדים, וגם אחרי 4 ק"מ שצעדתי בצעדים מהירים כדי לא להיתפס על-ידי החושך, לא הגעתי למי האגם המובטח. התנחמתי במראה הפסטורלי של פרות השחורות מפחם, מלככות בנחת, וצבאים אדומים שהסתובבו פרא ברחבי הפארק (התשובה היא כן, מסרתי להם ד"ש מבמבים). אם נוסעים לשם, המקום הזה מצדיק שהיה של יום וחצי- יומיים שלווים, להגיע לכל פינות החמד ולספוג את כל גווני הירוק המדהימים. 
שבתי להוסטל לנוח בחדר הפרטי שלי (שלפתע נהיה סמל סטטוס בלתי רגיל, כי ככה זה כשאתה בקומונה של תרמילאים, ויש לך פתאום 'רכוש' פרטי והעדפה בתור ברגע של חלוקת החדרים), ולאתגר את ראשי העייף בנפלאות הסניטציה האירית שמתעקשת על הגישה המסורתית של הפרדת מים חמים וקרים לשני ברזים מקבילים ונפרדים. מאחר שעוד הייתי בסוג של ג'ט לג עם כל פערי השעות בין 'שם' ל'כאן', החלטתי גם הלילה לוותר על הצלילה אל תוך חיי הלילה הסוערים בפאב המקומי, ובמקום זה צללתי, החנונה, אל תוך הכרים... כי מחר נוסעים לדינגל!  |
| שביל המכוון אל הכניסה הראשית להוסטל, לאלו החוזרים עליזים 'הביתה' ... |
